איפה נמצאים מפתחות הבית שלכם?
אני משוכנע שאתם יודעים (ואם לא אז אני ממליץ להסיק מספר מסקנות :) , אבל השאלה היא איך אתם יודעים?
התשובה פשוטה: תוך כדי קריאת השאלה יצרתם לעצמכם בדמיון תמונה של המקום שבו הנחתם את מפתחות הבית וראיתם אותם שם. מדהים!
מהו השיר האהוב עליכם? בחרתם? איך עשיתם את זה? השמעתם את השיר בראשכם כדי לשחזר אותו (תנסו).
זוהי שפת המח. תמונות, רגשות וקולות. מדובר בקלט חושי שקודם לשפה המדוברת. לפני שאתם מוציאים מילה אחת מפיכם, או מנהלים שיח עצמי מחשבתי, אתם מדמיינים ורק לאחר מכן ממשיכים הלאה.
עכשיו לחלק המעניין:
האם אתם יכולים לדמיין את עצמכם לא עושים משהו?
בואו נעשה ניסוי קצר: אל תדמיינו את עצמכם אוכלים גלידה.
מה קרה? סביר מאד שברגע זה אתם מדמיינים את עצמכם אוכלים גלידה. אל תחושו את הטעם המתוק ואת הקרירות! הצלחתם?
אנחנו לא יכולים.
הסיבה: המח שלנו אינו בנוי לעיבוד של מראות שליליים, קולות שליליים, תחושות ורגשות שליליים.
המח שלנו יכול לפעול רק עם מידע חיובי.
אנחנו לא יכולים לדמיין אותנו ל א אוכלים גלידה. בעת הנסיון - פוף - קופצת ישר התמונה שלנו ושל הגלידה.
המח שלנו מקבל את המידע מהחוויות שאנו עוברים דרך חמשת החושים שלנו, ומתמרן אותו באמצעות התערובת הרגשית שאנחנו מכנים - הדמיון.
לפני מספר ימים ביקרתי אצל רופא השיניים.
התיישבתי על הכסא\מיטה ואז הרופא פנה אלי ואמר:
אל תדאג, זה ממש לא יכאב.
אל תדאג?! לא יכאב?!
לפני שניה בכלל לא חשבתי על זה ועכשיו אני גם דואג וגם מתפתל בציפיה לכאב שמחכה לי מעבר לפינה...
נעבור מהחלק התאורטי לחלק הפרקטי של הפוסט:
כמה רעיונות שליליים אתם נוטעים במוחם של הלקוחות, הקונים, הקולגות שלכם על ידי בחירת המילים שלכם שלא במתכוון?
אתם יכולים לטעון ש"כל עוד הם יודעים למה אתם מתכוונים, זה בסדר...", אבל, כבר למדנו שלא כך המח מפרש את הדברים.
אם תביאו בחשבון שהמח צריך קודם לחשוב על ההתנהגות ורק אז להפוך אותה לשלילה ("אל תדאג"), אילו מחשבות אתם מעוררים?
בעסקים, כדאי להיות מודעים לאופן שבו אתם משתמשים בשפה (מדוברת, או כתובה) ולסגל לעצמכם ולצוות העובדים שלכם, את ההרגל לחשוב ולדבר בלשון חיובית
למשל: אהבתם? פרגנו בלחיצה על כפתור "אהבתי" בצד שמאל ובשיתוף :)
לילה טוב וסופ"ש (ר)טוב...
שי
